קורות חיים
יעקב, בן לובוב ולייזר, נולד בברית המועצות בכ"א באדר א' תשי"א (27.02.1951). גדל בטביליסי שבגאורגיה.
מנעוריו עסק יעקב בפיזיקה בהתלהבות, ומשבגר התקבל ללימודי פיזיקה באוניברסיטת נובוסיבירסק. בתום לימודיו עסק בפיתוח מכשירים אלקטרוניים לרפואה, מדידה מדויקת וראיית לילה.
בשנת 1973 נישא יעקב לאירינה, ובנובוסיבירסק נולדו בנותיהם לריסה וענת. הבן יהודה-דניאל נולד לאחר עלייתם לישראל.
יעקב היה ציוני מסור מגיל צעיר, שארגן יהודים ברוסיה ללימוד עברית ותמיד דיבר בלהט על החובה לעלות לישראל. המשפחה החליטה לעלות לארץ בסוף שנות השבעים, אך במשך שמונה שנים סורבה בקשתם ע"י השלטונות. רק לאחר מאבק ממושך וסיוע מנשיא ארצות הברית ד'אז, רונלד רייגן, הם הצליחו לעלות בחודש אוגוסט 1988. לאחר עלייתם לא פסקו בני הזוג ממשימתם, לשכנע עוד ועוד יהודים לעלות לארץ ולהשתתף בהגשמת החלום הציוני.
המשפחה התיישבה באשדוד ואחר עברה לירושלים. יעקב החל לעבוד מיד לאחר עלייתו ארצה. הוא האמין שעם ישראל הוא האוצר האמיתי של המדינה, והיה ממקימי החממה הטכנולוגית בקריית ארבע. בשנים האחרונות הוא עבד בחברה לפיתוח מכשירי לייזר, והתמסר לפיזיקה במלוא נפשו.
יעקב, שהיה אדם חזק בגופו ובנפשו ומומחה באמנויות לחימה, הצטרף ליחידת המילואים של פיקוד העורף - יחידת חילוץ והצלה ארצית. בין היתר הוא השתתף בסיוע בחילוץ מההריסות לאחר הפיצוץ בשגרירות האמריקאית בניירובי, לאחר רעידת האדמה בטורקיה ולאחר קריסת אולם ורסאי בירושלים.
אחרי גירושיו עבר יעקב לגור באדורה, ממערב לחברון. למרות הגשמת חלומותיו הציוניים הוא חסר מאוד את משפחתו, ועם הזמן חיזק את הקשר עם רעייתו וילדיו שעברו לארצות הברית, ועם בתו הבכורה ונכדו. יחסיו עם אירינה היו קרובים, והשניים תמכו זה בזו ברגעים קשים.
בשבת ט"ו באייר תשס"ב (27.04.2002), סמוך לשעה 09:00 בבוקר, חדרו שני מחבלים, לבושים במדי צה"ל, לאדורה, והחלו לירות לכל עבר. הם נכנסו לכמה בתים וירו בתושבים. בפיגוע נפצעו שבעה תושבים, ונרצחו ארבעה מתושבי אדורה, בהם יעקב. בהיותו בבית הכנסת הוא שמע את היריות, כחבר בכוח הכוננות רץ מיד לביתו להביא נשק ובדרך נורה למוות ע"י המחבלים.
בנו של יעקב, יהודה-דניאל, שבא מארצות הברית לבקרו, היה עד למותו הטרגי, שמנע איחוד משפחתי.
בן 51 במותו. יעקב הותיר אם, בת זוג לשעבר, שתי בנות, בן ונכד. הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.