הזכרונות שלי עליך הם בעיקר מוסיקאליים והם מלאים רגשות ותחושות. אני זוכרת את התקופה שבה כל כך הערכתי אותך בגלל נגינתך. הייתי מסתכלת עליך כשאתה מנגן ושומעת את הצלילים היפים שהפקת. הייתי "משוויצה" בפני כולם: כמה שאתה יפה ואיזה ידיים נהדרות לך עם האצבעות הארוכות שליטפו או שיחקו עם אצבעותיו של רני. לעולם לא אשכח את האהבה ששררה ביניכם ואת השלווה שתמיד קרנה מכם. קינאתי ביחסים המיוחדים האלה והיה לי העונג לראות וללמוד מהם.
כשניגנו ביחד בשלישיה היינו צוחקים, עובדים אחד על השני ונהנים מן המוסיקה. תמיד תהיתי: כיצד אתה מצליח לחייך תמיד, לשמוח, להיות חיובי כל כך ללא הפסק?... ועכשיו אוכל רק לתהות: איך זה שאתה לא כאן?
אבל אני מודה למי שאחראי על כך שהכרתי את שני ואת חייו בתקופה מסויימת שבישבילי היתה יקרה מאוד. מאוד אהבתי אותו.
תמר נגן