כל כך הרבה שמענו ודיברנו עליך בחודש האחרון, והדברים רק מגבירים את הגעגוע. כל סיפור קטן ששומעים או תמונה שרואים, מזכירים פרטים קטנים ומעלים מחדש את הגעגוע אל הילד של אבא ואמא, אל האח שלנו, אל הנכד של סבא וסבתא, וגם לאיל של שרהל'ה. בבת אחת השתנו להם החיים, ואנחנו נשארנו רק עם הגעגועים.
כל כך הרבה למדנו ממך בזמן הקצר שהיה, והאמת היא שהיינו רוצים ללמוד עוד דברים חדשים, אבל יותר כבר לא נספיק. מי יכול היה לדעת שאנחנו צריכים להזדרז ולהספיק בעשרים ושבע שנים במקום שבעים ושבע ואולי גם יותר שנים.
אז כדי שבכל זאת נלמד, ונלמד גם אחרים, הייתי רוצה להזכיר רק כמה דברים שראינו ולמדנו ממך ושאני מקווה שיישארו בתוכנו ושנמשיך לחיות את חיינו לאורם.
הדבר הראשון שבו הייתי רוצה להתחיל הוא המשפחה. לא היה במשפחה שלנו אף אחד שהנושא הזה היה בדמו כמו שהיה אצלך. כל אירוע ואירוע במשפחה תמיד אתה היית היוזם והמארגן, תמיד היה לנו על מי לסמוך ששום סיבה למסיבה לא תוחמץ. לא מזמן, בסה"כ לפני חודשיים חגגנו לאבא ואמא 30 שנות נישואין. את כל תכנון החגיגה אתה התחלת עוד כשנסעתם, אתה ושרהל'ה, איתנו באוטו בדרך חזרה מאילת, בערך חודשיים לפני כן. אנחנו אמרנו שיש עוד זמן לתכנונים, אבל אתה התעקשת: "צריך להתחיל לתכנן כדי שלא נפספס בסוף את העירוע". וכמובן שבסוף חגגנו כולנו ביחד אצלכם בקראוון בנגוהות. עניין המשפחה בלט גם ביחס אל שרהל'ה. כבר מהפעם הראשונה שראינו אתכם ביחד, כל כך התגאית בה, ומאז שהתחתנתם היית כל כך מאושר וגאה שיש לך משפחה קטנה משלך. התייחסת לשרהל'ה כאל מרכז החיים שלך, כיבדת והערכת אותה בכל פרט ופרט. פשוט ראו עליך איך היית מאושר להיות לידה.
עניין המשפחה הגיע אצלך עד לפרטים הקטנים ביותר. שיחת טלפון לכל אחד מבני המשפחה בסתם יום של חול, וכמובן לפני שבת להתקשר לאבא ואמא, ולא לשכוח כל פעם מחדש להתקשר גם לסבא ולסבתא בכל ערב שבת. תמיד תהיתי לעצמי: איך הוא תמיד זוכר למצוא את הזמן ולהתקשר בזמן הכי לחוץ, בערב שבת, לסבא וסבתא. מסתבר שזה היה פשוט חשוב בשבילך.
וכאן אני רוצה לעבור לתכונה הבאה שלך: יכולת ההתמדה. אמנם בדרך כלל בעולמנו הדבר מתקשר ללימוד תורה, אבל אני לא הייתי החברותא שלך ולא מורה שלך, ולכן אני רוצה להתייחס לעניין בתור האח הגדול שלך. אני עוד זוכר את ימי החופש הגדול מבית הספר. לא היה יום אחד שהיינו שנינו ביחד בבית ולא היינו הולכים לשחק ביחד. תמיד היינו משחקים ואף פעם לא התייאשת והמשכת והתעקשת מתוך רצון להצליח במטרה. כך גם היה כשהתבגרת, יכולת ההתמדה התבטאה בהמון צורות, למשל ללכת להקים ישוב שאין בו כלום והוא רק בחיתוליו, וגם לנסות להביא אחריך עוד אנשים. אני לא חושב שהיה זוג נשוי שהכרת ולא ניסית לשכנע אותו לעבור לגור אצלכם בישוב. גם אחרי ששמעת לא מעט תשובות שליליות, תמיד המשכת לנסות ולשכנע והכל כמובן בהמון טוב לב ושמחת חיים. וזה מוביל אותי לתכונה הבאה: שמחת החיים. קשה, קשה מאד היה לתפוס אותך עצבני או כועס. כל הזמן היית שמח, ובכל מקום שהגעת, מיד ידעו שאתה נמצא. בכל פגישה של המשפחה, היית הרוח החיה של האירוע. אנחנו פשוט יכולנו לשתוק ואתה היית דואג למלא את כל החסר בשיחה, בכל פעם מחדש צחקנו ממך ומיכולתך לדבר בבת אחת על כל כך הרבה דברים מצחיקים.
כך כם היכולת שלך לקבל אנשים אחרים ושונים ממך. באחת השיחות שלנו, כשדיברנו על היחס שצריך להיות לנו כלפי אנשים החושבים אחרת מאתנו, ואני זוכר שקצת חלקתי עליך ואפילו הופתעתי מהסובלנות שבה קיבלת כל מיני רעיונות אחרים ממך, העיקר לא לגרום לסכסוכים ומריבות בין אנשים כאשר אין צורך אמיתי בכך. דבר זה קשור לעוד דבר שרציתי להזכיר והוא עניין הענווה. טעות נפוצה היא לחשוב שאדם ענו הוא אדם שמבטל את עצמו בפני אחרים. אולם כבר בדברי רבותינו מצאנו כי הענווה איננה יכולת האדם להגיד "אני אינני שווה כלום לעומת האחרים", אלא האדם צריך לדעת בדיוק מה הוא שווה ולא להחשיב את עצמו ליותר מכך, אבל גם לא לפחות מכך. במיוחד כשמסתכלים היום מסביב ורואים איך גישת "האני ואפסי עוד" הולכת ומשתלטת, ואיך כל אחד ואחד חושב שמגיע לו הכל. אתה תמיד ידעת לשים את עצמך במקום המתאים לך, אבל תמיד מתוך הומור ושמחה ובלי לדחוף ולהתבלט. במעמד כזה, אי אפשר בלי דבר תורה קטן.
למדנו לצערנו, שבבית האבל אומרים את מזמור מ"ט בתהילים, שבסופו נאמר "אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו, כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו". ומסבירים המפרשים שוודאי העושר איננו החשוב ואיננו נשאר לאדם אחרי מותו, אבל הכבוד איננו כבוד במובן הרגיל אלא כבוד ביתו כלומר מה שהאדם הספיק לבנות ולייסד בחייו, זה מה שנשאר אחריו. ואתה הרי השארת כל כך הרבה אחריך.
ואני מבטיח לך, שאנחנו לא נוותר על מה שהשארת לנו. נהיה חזקים ומאוחדים, כל המשפחה ביחד תדע איך לצאת מהצב הרע הזה שנקלענו אליו. אנחנו נמשיך בדרכך המיוחדת שהתווית לנו ונשמור על כל המשפחה, על אבא ואמא, על סבא וסבתא. גם את דור ההמשך שיבוא בעז"ה נמשיך לחנך ולספר המון סיפורים עליך כדי שגם הם יידעו איזה אוצר היה לנו במשפחה.
אבי, תמי ונדב
דברים שנאמרו באזכרה, ביום השלושים