אל"ם דרור יצחק וינברג ז"ל

מכתב שדרור שלח למאיר כהן חברו, ר"מ במכינה בעצמונה, לאחר שהעביר שיחה לתלמידים. (דרור מיעט לדבר בציבור, מתוך מחשבה שכל אחד צריך לעסוק בתחומו הוא, וערבוב סמכויות גורם לבלבול).

25.5.99

מאיר, שלום!

ישנם דברים שצריך לכתוב. לא מספיק רק להגיד.
מתוך הנחה שבדור שלנו הנוער טוב יותר, איכותי יותר ודורש רמה גבוהה יותר - יש להתייחס אליו בהתאם. הנחת עבודה זו הנה הבסיס. למדנו זאת מ"מאמר הדור", המגלם בחובו צורת התייחסות וראיית המציאות בתקופתנו - דורנו - דור הגאולה. ההבנה היסודית בכשרונו של הדור היא המובילה אותנו בכל נושא ונושא שאנו עוסקים בו.
לאור זאת, מספר נקודות:
יש לתבוע מהצעירים יותר. רמתם גבוהה, יכולתם גבוהה. לכן, אין להיגרר אחריהם, יש להניע אותם קדימה, לתבוע מהם ולדרוש מהם יותר.
הצעירים צריכים להרגיש מאותגרים - לא אתגרי הרפתקה, לדוגמא: "גדנ"ע צלילה", אלא תביעה אמיתית פנימית כוללת. למה אני פותח בכך? בהיותי במכינה ראיתי את הבחורים - הלבוש שלהם, ההתנהגות שלהם. אסור לזלזל בסממנים חיצוניים - חיצוניות מעידה על הפנימיות, במיוחד כשמדובר בלבוש. צניעות היא מידה בנפש!
כן. קשה לראות את התלמידים נכנסים כך לבית מדרש. צריך להציב להם סטנדרט.
איני יודע מה הטכניקה להטמיע בהם תכונה זו, אבל אסור שבית המדרש יהיה מובל ע"י נורמות בינוניות ומבולבלות (כמובן של התלמידים). בית המדרש צריך להוביל, להניע תהליכים, להציב את הרף, ובאופן נמרץ וברור.
המסר האי-פורמלי של הרבנים - כן אתם הרמי"ם - יש לו משמעות, בהסכמה שבשתיקה בה אתם מקבלים את צורת ההתנהגות של התלמידים. מעצם זה שאינכם מעירים, חסר משהו במימוש שלכם לתביעה של "בכל דרכך דעהו". בהסכמה זו יש מסר כפול, מסר מבלבל - אסור שזה יהיה מובן מאליו, שכך מותר להתנהג.
הניסיון לחנך בשיטה, שבאה לידי ביטוי במונחים כמו 'אהבה', 'לא ללחוץ את התלמידים', או 'לא להשניא עליהם את התורה' וכדו' - הנו בעייתי מאוד.
במובן מסוים (לדעתי) זה חוסר התמודדות. קל יותר לאפשר לתלמידים לצמוח ללא גבולות בתקווה שכך יגדלו, אך יש סיכון גדול שיצמחו פרא. צריך להתמודד. לא ראינו שוויתור בונה קומה. להפך.
על השיטה כבר אמרתי - אין לי מושג איך צריך לחנך. אני רוצה להדגיש שאינני בא להטיף מוסר חלילה, רחוק מזה, אני רוצה רק להאיר את עיניך בנושא חשוב זה.
חובת העשייה, כפי שכבר אמרתי לך, ויותר מפעם אחת, מוטלת על כל אחד מאתנו בתחומו הוא. כל אחד צריך לרכז מאמץ בעיסוקו ובעניינו ולא בתחומו של חברו. אני לא מבין כלום בחינוך, ודאי לא חינוך של תורה ובית מדרש.
אני מכיר את הנוער, אני רואה אותם, חי אתם, שומע אותם ובעיקר - מרגיש אותם. יש להם דרישה לגדלות, לתביעה אמיתית שלמה. רק תורה התובעת, דורשת, גדולה ובלתי מתפשרת המלווה בדוגמא אישית בעלת מסר ברור המלווה במסירות אין-קץ - תוביל לתוצאות הרצויות.
אתה יודע, אנחנו אופטימיים - באידיאולוגיה. לכן, ברור שנגיע להישגים. אולם אם לא נהיה ממוקדים, הדרך תהיה קשה יותר ומפותלת יותר.
ה'אחישנה' של ה'בעתה' מחייב אותנו. עלינו להתאמץ כדי לשכלל ולקדם את הנוער, אנחנו דבקים ברעיון זה. אלו, בקצרה, חלק מהנושאים שאני חושב שחשוב לדון בהם, לדוש בהם. אני כותב כשותף ומראש "נוטל קורה מבין עיני".

כל טוב,
דרור