סמ"ר ברנרד בנצ'י לוי ז"ל

בן אינגריד וישראל

נולד בבוליביה

בג' באדר ב' תשמ"א, 9/3/1981

התגורר בטנא עומרים

שרת בחיל השריון עוצבת "עקבות הברזל"

התגייס ב-2.8.1999

נפל בפעילות מבצעית

בד' בטבת תשס"ב, 19/12/2001

מקום נפילה: בקעת הירדן

באזור בקעת הירדן

מקום קבורה: באר שבע

הותיר: הורים ושני אחים

קורות חיים

בן אינגריד וישראל, נולד ב-ג' אדר ב' תשמ"א, 9.3.1981 בלה-פאז בוליביה.

בנצ'י נקרא על שם סבתו מצד אמו (ביאטריז) שנפטרה חודשים ספורים לפני לידתו.

תינוק יפה תואר במשקל 2.800 ק"ג, ינק עד גיל 8 חודשים והקדים לעשות את כל צעדיו הראשונים; התהפך בגיל 4 חודשים, התיישב בגיל 7 חודשים והתחיל ללכת בגיל שנה וחודשיים.

ב-14 לינואר 1983 בהיותו בן שנה ועשרה חודשים עלה ארצה עם משפחתו.

ילד יפהפה, שיער תלתלים בלונדיניים, עיניים בהירות, קטנטנות ומיוחדות. כאשר חייך את חיוכו המקסים נסגרו עיניו לכדי חריץ, דבר שזיכה אותן לכינוי "כמו סיני".

קשה היה להתעלם מהילד עם החיוך הבלתי נשכח, וקשה עוד יותר היה למצוא נעלים לתינוק בן שנתיים, שמידת נעליו 14...

לפעוטון של ציפי הוסע בנצ'י כל יום עם המשאית (המערבל) של בעלה של הגננת. אהב מאוד לשמוע סיפורים מקלטות ולהחזיק בספר כקורא.

שנתיים בגן חובה "אגוז" בבאר-שבע, כיתה א' למד בבית ספר "קורצ'ק" בב"ש. כיתה ב', עם מעבר המשפחה לישוב טנא-עומרים, התחיל ללמוד בבי"ס "מיתרים" בישוב הקרוב, מיתר. את לימודיו בביה"ס היסודי סיים בהצלחה, עם שבחים רבים מצוות המורים. גם את ביה"ס התיכון "מקיף ז'" שבבאר שבע סיים בהצטיינות.

בנצ'י הגביר את לימודי ארץ ישראל, השלים בגרות מלאה וקיבל שבחים והערכה מתמדת על אופיו ואישיותו המיוחדים במינם לבן גילו. "אתה עוד תגיע רחוק" אמרו עליו תמיד...

"ילד הסרגל" אומרים עליו הוריו, מעולם לא "עשה בעיות", תמיד חיפש את הצדק ודרכי השלום, טובת כולם עמדה לנגד עיניו ולא אחת השכיל לגשר בין חברים ובני משפחה. יחד עם זאת חשש בנצ'י כי בשל אופיו הנוח, הנאיבי במידת מה, "תסדר אותו" החברה "המתוחכמת".

רצה הגורל שדווקא הטנק, אותו אהב כל כך בנצ'י, "סידר" אותו...

בנצ'י התגייס לצה"ל ב-2 לאוגוסט 1999, נתוניו האישיים הגבוהים כפי שנקבעו על ידי הצבא אפשרו לו לבחור היכן לשרת. בנצ'י בחר בחיל השיריון. אהבתו לטנקים ומסירותו לאנשי הצוות בלטו באופן מיוחד. לאחר קורס מט"קים, שימש כרס"פ, בקורס קציני שיריון, בשיזפון, במשך 3 מחזורים. "מפקד וחבר למופת, אהוד על פקודיו, תרם לרבים מזמנו ושימש להם דוגמה", על כך קיבל תעודת רס"פ מצטיין. בנצ'י התעייף מתפקיד "הגננת" (כפי שכינה אותו), וביקש לחזור לגדוד והשלים את שרותו הצבאי כמט"ק בגדוד "עשת" שבחטיבת "עקבות הברזל".

ב-19.12.2001 במהלך אימוני צוות הטנק שלו בבקעת הירדן, נדרס בנצ'י על ידי הטנק.

בחור חזק שבכוח רצונו גבר על כולם, לא יכל על הטנק אותו אהב כל כך.

בנצ'י, עלם חמודות, נשמה טובה ומיוחדת במינה, השאיר אחריו אין ספור זיכרונות, כאב וגעגועים. כל כך הרבה דברים אהב;

את ההורים, איתם היה לו קשר מיוחד. עם אבא ישראל אהב לדבר על הפרטים הטכניים של הטנק, להתגושש ולשחק משחקי כוח ידיים. אמא אינגריד ידעה שעל בנצ'י תמיד אפשר לסמוך שיעזור בכל; תיקונים, קניות, בישול...

האוכל של סבתא ג'ני היה "האוכל הכי טעים בעולם". מבין האחים היה היחיד שלא נשא על ראשו את צבע השיער המשפחתי - הג'ינג'י. עם האח הגדול, אורן, אהב לדבר, לצפות יחד בסרטים ולספר בדיחות חדשות. האח הצעיר, איציק, אהב להיות לידו כל רגע שהיה בבית - לקפוץ זה על זה ולהתגושש. לשחק כדורגל, לשחות, לראות סרטים.

קשר מיוחד היה לו עם 'פיצי' החתולה הסיאמית ועם 'גורה' כלבת הפינצ'ר המעורבת, השתעשע אתם וצילם אותם בכל הזדמנות, והן החזירו לו אהבה.

בנצ'י התעניין בתחומים מגוונים: במחשב ומסתריו - כל משחק חדש זכה אצלו לפיצוח מידי. בסרטים - ראה והקליט אין ספור קלטות וידאו, בהמשך אף רכש מכספו מערכת קולנוע ביתית עבור המשפחה. במוזיקה - לא היתה פעם שבה חזר מהצבא בלי דיסק חדש ביד. בכדורגל - עקב בדריכות אחר כל משחקי הכדורגל, אהד את מנצ'סטר יונייטד ואת כוכבה קנטונה. טלויזיה - תוכניות כמו הקומדי סטור ומשפחת סימפסון הצחיקו אותו במיוחד. נהיגה - כל כך אהב לנהוג, בכל הזדמנות לקח את רכב המשפחה "לסיבוב". ידע - התעניין בתחומים שונים, בייחוד במדע, תולדות ארץ ישראל ובהיסטוריה. אוכל - אמא תמיד רדפה אחריו שיזהר... שישמור על המשקל... שלא יגע בממתקים... אבל בנצ'י אהב לאכול וידע לאכול, היה מוכן לנסות כל מאכל חדש ומשונה. סדר - היה באלגניסט גדול ש"סדר" הינה מילה נרדפת אצלו לעונש... כמובן שהוא מצא את כל שהיה צריך, אם רק לא עשו לו סדר בחדר...

נתגעגע ונזכור אותך תמיד בנצ'י היקר. צנוע, שלו, טוב לב ומתחשב. אוהב, מנומס, אדיב, ערכי, חייכן שאין שני לו, ביישן, נבון ומתעניין.

"תותח" כתבו עליך פקודיך במשוב של סוף הקק"ש, "יוזם ואכפתי", "עובד עם חיוך ונותן את הנשמה", "משקיע המון ודואג למצב הצוערים", "כל הכבוד ליכולת, מבין את תפקידו".

והלב מסרב להבין.