אלבום תמונות
איל יקר,
נפגשנו לראשונה בדיוק לפני שנתיים בא' בחשוון במשכנות שאננים בירושלים. אתה כמובן הגעת בזמן ואני איחרתי, כי לא הסכמתי שתבוא לקחת אותי מצומת המנהרות - התביישתי. ולך זה היה כל כך ברור שאתה צריך לבוא לקחת אותי מאיפה שאני נמצאת, אך אני לא הסכמתי - עדיין לא הכרתי אותך.
איחרתי - אבל זה בכלל לא הדאיג או הכעיס אותך. בינתיים שמעת משחק כדורגל באוטו, ומאוד נהנית.
וכך בהתחלה בערך חודש דיברנו - אנ יעל כיתת דביר - החלפת חיתולים, השירים, האוכל האנטרופוסופי ואתה על חוויות מהעבודה בבנק המזרחי. אבל אז באיזה שהוא שלב החלטת שמספיק, שאם אנחנו רוצים להישאר ביחד צריך להתחיל לדבר על דברים רציניים יותר. ואז אני לא ידעת מתי בדיוק, התחיל להיות טוב - טוב מאוד, והיינו נפגשים ומדברים ומדברים עד השעות הקטנות של הלילה ופשוט לא יכולנו להיפרד. כך זה נמשך שלושה חודשים, נפגשנו בדירה בירושלים, באלון שבות, בנגוהות ובעוד מקומות יפים ונעימים.
תמיד התפעלתי מכך שאתה עובד 42 שעות בשבוע, לומד 24 שעות ומוצא זמן להיות איתי - כל כך השקעת בקשר.
בג' בשבט כבר החלטנו שאנחנו מתחתנים. תמיד אמרתי לך שאני טיפוס קשה בהחלטות, אך ההחלטה להתחתן אתך היתה ההחלטה הכי קלה שהיתה לי. היה לי ברור שאתך יהיה לי טוב.
בט"ו בשבט ההורים שלך באו להכיר את ההורים שלי ואני לא אשכח איך עמדת בחניה מתחת לבית שלי וכל כך כל כך התרגשת מהמעמד - אנחנו עומדים להתחתן. ובד' אדר ערכנו אירוסין למשפחות והיתה שמחה גדולה - עצומה. אני זוכרת איך אמרנו אחד לשני שהאירוסין שלנו גורמים לכל כך הרבה שמחה מסביב. איך בנגוהות כולם היו מאושרים שהנה איל ה"רווק" הנצחי מצא סוף סוף מישהו ועוד שמסכימה לבוא לגור בנגוהות.
איך שמחתי שנכנסתי למשפחה שלך, כזו חמה ואוהבת, והודיתי על כך שוב ושוב. ההורים המקסימים שלך - הכול עשו למעננו, והאחים שלך, שתמיד אהבנו להיפגש איתם. גם אותך בביתי אהבו, איל - כולם!!! האחים הגדולים, האחיינים, מלכה ושירה שתמיד אהבת לנהל איתן שיחות נפש על הדייטים שלהן. פינחס - שתמיד התעניינת מה שלומו בצבא, וישראל - איך בישיבה. ואבא שלי - תמיד כשהיינו באלון שבות, היית אומר לי - בואי נלך לאבא שלך - התעניינת תמיד מה הוא עושה בעבודה. ואמא - איך לא? עזרת לה בכל מה שביקשה. פה הקפצה לאפרת למכבסה, שם הקפצה לכפר עציון לתופרת ואפילו עזרת לה לגמור לתפור את הווילונות לקראוון שלנו.
אני זוכרת היטב את ההכנות לקראת המגורים בקרוואן. את הנסיעה הארוכה מאילת עם מכשירי החשמל. וכשהגענו ב-2:00 בלילה לנגוהות, חיכו לנו שי, אבנר ועוד כמה חברים לפרוק את הציוד. התפעמתי מהחברות העמוקה ביניכם - אבל זה הגיע לך, כמה עזרת אתה לאנשים בנגוהות.
ובכ"ד אייר נשאנו - היתה חתונה כל כך שמחה, כל כך מרגשת. איך הפתעת אותי לפני החופה ושרת לי "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה". התרגשת מאוד ושנינו בכינו. אבל כששרת כנראה שבאמת התכוונת לכך בכל לבך.
במשך שנה וחצי של נישואינו לא הפסקת להגיד לי כמה אתה אוהב אותי, כמה אתה רוצה שיהיה לי טוב, שאהיה מלכה ושכל דבר שאני רוצה גם אתה רוצה. אמרת לי: "שרה'לה: כל הזמן טוב לי איתך, לא משנה מה אנחנו עושים". ותמיד אמרת לי - "שרה'לה: מה שאת רוצה נעשה, העיקר שתהיי מאושרת".
ואיך לא אזכור את הכנסת האורחים המדהימה שלך. תמיד-תמיד היו בביתנו אנשים ומאוד אהבנו את זה ואמרנו זה לזה ששנינו רוצים בית פתוח, שכולם ירגישו נעים לקפוץ, להיכנס, ושמחנו מאד שאנחנו מצליחים לעמוד בכך.
וכל שבת למדנו ביחד, ותמיד עשינו את עבודות הבית ביחד - תמיד רצית רק ביחד!
איל - אתה יודע שלעיתים היו לי משברים בנגוהות. היה לי קשה עם המרחק ועם ריבוי העבודות והנסיעות. אבל דווקא בתקופה האחרונה התחושה נעשתה יותר טובה. חזרתי ללמד ריקודי עם ואתה מאוד פרגנת ותמכת ואפילו הצעת בייבי-סיטרים לכל הנשים שלא יכלו לבוא. העיקר שהחוג יגדל ויצליח. ובתקופה האחרונה אפילו התחלנו לחשוב על בניית בית בנגוהות.
ואיל - כל כך שמחת להישאר בראש השנה בנגוהות. סיפרת לכולם שאנחנו נשארים בבית בחג וששרה'לה הסכימה. ודיברת עם סבא שלך בערב החג, ואמרת לו: "סבא, אתה לימדת אותנו מה זה אשרי יושבי ביתך - אז אנחנו בבית כמו שלימדת אותנו".
ובערב החג חזרת מהעבודה עם עציץ מקסים - מתנה לחג וכמובן כמו בכל ערב שבת הוספת גם זר פרחים.
וכשחזרנו מהתפילה הכל היה שמח ורגוע, ושי ושירה נכנסו עם כרטיס ברכה ויין וכולנו היינו שמחים, שמחים.
עד שנשמעו הדפיקות בדלת.
ומאז - חרב עלי עולמי ואני לא מפסיקה לחשוב: איך זה קרה? ולמה? ויש כל כך הרבה שאלות ואין תשובות.
ואני לא מפסיקה להתגעגע אליך ולחשוב עליך. ואני רוצה שתבוא ותסתכל עלי במבט האוהב שלך ותרגיע אותי ותחבק אותי ותגיד לי - שרה'לה, יהיה בסדר - אני אוהב אותך!
חיפשתי בתפילותיו של ר' נחמן מברסלב כמה מילים שיוכלו לבטא את מה שעובר עלי. אני רוצה להתפלל כאן ליד קברך ואולי מפני שכעת אתה כה קרוב לכסא הכבוד תפילותי תתקבלנה.
"אלי היקר,
לבד אני פתאום
וכואבת אנוכי
מחפשת מקור נחמה
העולם -
העולם שכה מלא הוא,
וכה עסוק -
נראה ריק עכשיו.
קר ומפחיד כאן
בתוך החלל שנפער בי,
שזהר פעם
מבטחון עצמי ושמחת חיים.
אלי,
משכני חזרה
אל עולם החיים,
אל החיים עצמם".
אילי שלי -
אני מסרבת להאמין שבאמת זה קרה והפרידה בינינו נצחית. אני לא מוכנה להיפרד ממך, אני פשוט לא יכולה. אני רוצה להיות אתך עוד.
איל - זכית להעניק לי את התקופה היפה והמאושרת ביות בחיי. תתפלל לקב"ה שירחם על כולנו, על כל עם ישראל.
איל - אוהב ואזכור אותך תמיד.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
שרהל'ה