אלעזר שלנו נולד בח"י מנחם אב תשמ"א ונקרא ע"ש סבו הגדול הרב שמאי אלעזר זצ"ל, שהיה שו"ב (שוחט ובודק) בקהילות ישראל בגרמניה, בטורקיה ובערוב ימיו בבני ברק. איש רב חסד ורב צניעות.
אלעזר נכנס לבריתו של אברהם אבינו ע"ה במושב קשת ברמת הגולן בה התגוררנו עד הולדתו, כשעה לאחר הברית עברנו לקרית ארבע בה עסק אביו בהוראה.
בן שנתיים וחצי היה כאשר עבר עם משפחתו לגור בעיר חברון (ב"בית שניאורסון").
"אדמוני עם יפה עיניים" היה תוארו. כל מכריו ואוהביו הרבים מתארים אותו כאדם שהחיוך לא מש מפניו בכל המצבים אף בלחץ הכבד ביותר. רק אנו בני משפחתו הקרובים, ראינו אותו ברגעים קשים כאשר התמודדות הרוחנית והצער על המציאות הפוליטית והקורבנות אותם היא גובה שאבו ממנו את כוחותיו.
אלעזר היה שובב לא קטן שהיווה אתגר מתמיד למוריו... ...וגם להוריו. יחד עם זאת היה כשרוני למדי וכאשר עלה הרצון מלפניו הדביק פערים והגיע להשגים לימודיים נפלאים. אך לא כל מעייניו היו נתונים ללימודים ובאמצע השביעית פרש מישיבת "נתיבות יוסף" (מצפה יריחו) ועבר לגבעת "עדי עד".
אלעזר היה מראשוני "נוער הגבעות" הנפלא. הוא היה בין מקימי גבעת "עדי עד" סמוך לשילה, ומשם המשיך ל"גבעות עולם" סמוך לאיתמר, אליה נמשך ואל אנשיה היה קשור בכל נימי נפשו. עבד בה "מצאת החמה עד צאת הנשמה" ובלילות שמר. ממש כדברי יעקב אבינו ללבן: "ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני" (בראשית לא, מ).
בהגיע שעתו להתגייס שאף להגיע לנח"ל ולשרת ב"טוב ביותר". עבר גיבוש יח"טיות על פי עדויות חבריו - בהצטיינות. אך מסיבה מסויימת עבר טירונות רגילה תוך הבטחה שבאם יצטיין יעבור בסיום הטירונות ליח"טיות. וכך היה, אלעזר עבר לפלנ"ט. שבועיים טרם סיום המסלול כאשר התבקש - שוב - "מסיבות מסויימות" לחזור שוב על 3 חודשים אחרונים על מנת לסיים מסלול סרב ועבר לשרת כנהג מ"פ החס"ה בהכשרות.
ביום שישי המר והנמהר י"ז אב תשס"ב, ערב יום הולדתו ה-21, נסע לבסיס הנח"ל בערד ע"פ בקשת מפקדו, על מנת להחזיר ציוד מסוים. לנסיעה הצטרפו זוג חברים קרובים אשר נשאו מספר ימים קודם לכן. בדרך לערד אלעזר היה במצב רוח מרומם ומיוחד ושר כל הדרך. בדרך חזרה - שלא כדרכו - דמם. הזוג הצעיר נמנם, ולפתע, בשעה 18:00 התעוררו לקול קריאת אלעזר "מחבלים"!! אלעזר הספיק תוך כדי נהיגה לדרוך את נשקו אך צרור כדורים קטע את שירת חייו.
בני הזוג הצעיר ראו את הרוצח המתועב שרצח שניות ספורות קודם לכן את בני הזוג הרב יוסף וחני דיקשטיין ובנם שובאל הי"ד. הוא ירה לעברם מחסנים שלמה אך הם יצאו ללא פגע.
אלעזר הי"ד לאחר שצפה ודיבר זמן רב על הריגתו בידי מחבלים, השאיר בידי חבריו ואחיו צוואה מפורטת (בע"פ) בה ציווה היכן יקברוהו, מי ומה יאמרו בהלוויתו, כיצד תתנהל ועוד פרטים משמעותיים אשר קוימו. ויהי לנס.
ת.נ.צ.ב.ה.