קורות חיים
בנם של דליה ויוסף. נולד ביום כ"ו בתמוז תשל"א (19.7.1971) בבאר שבע.
בואם של התאומים יהושוע (שוקי) וסיגל לעולם שימחה מאוד את המשפחה. שוקי נקרא על שם סבו יהושע, אבי אביו, שעלה ארצה והגיע לבאר שבע בשנת 1951.
שוקי היה ילד טוב, נוח ורגיש, לא הרים קול, אך יחד עם זאת, היה הרוח החיה בבית - אנרגטי ואוהב להפיח שמחה. למסיבות פורים תמיד התכונן היטב, התחפש בתחפושות מקוריות וזכה במקומות הראשונים. שוקי אף אהב לשיר וזכה בתחרויות זמר שונות.
הוא גדל בחברת שלוש אחיות, ומה רבה הייתה שמחתו כאשר נולד אחיו שי.
מכיתה א' עד כיתה ח' למד בבית הספר היסודי "מעיין" בבאר שבע. לאחר מכן המשיך בלימודיו בתיכון "בית הפקיד" בבאר שבע. במסגרת מחויבות אישית בשנת הבר-מצווה התנדב בבית החייל בבאר שבע, לאחר אותה שנה התמיד בכך עד גיוסו לצה"ל, מתוך אהבה לצבא ולאנשים שעבדו בבית החייל.
במסגרת לימודיו בתיכון - בזכות הצטיינותו בלימודים, יחסי האנוש שלו ותרומתו לחברה - נבחר ב"יום הנוער" לנהל את בית הספר ליום אחד.
המסע לפולין היה פתוח לתלמידים מצטיינים שנבחרו על ידי המורים, ושוקי נבחר לנסיעה אך הוא ויתר עליה לטובת חבר, עקב דאגתו שהוריו לא יוכלו לשאת בנטל הכלכלי של הנסיעה היקרה. משנודע הדבר לדליה ויוסי הם ניסו לשכנעו לצאת למסע והסבירו לו שיוכלו לעמוד בתשלום, אך שוקי עמד על דעתו ולא נסע.
בשעות הפנאי למד במשך שנתיים חצוצרה בקונסרבטוריון. הוא אהב להאזין למוזיקה, ישראלית בעיקר; העריץ את הזמרות ריטה ועפרה חזה, ורכש כל דיסק חדש של הראשונה. הוא אהב לרקוד, לצפות בסרטים, בהצגות ובמופעים של זמרים ולהקות.
שוקי נהנה לבשל ולאכול. בייחוד אהב את האוכל של אמו, והעדיף אותו על פני ישיבה במסעדה. הוא היה "ממונה" על ענייני התרבות בבית, ולקראת אירועים משפחתיים, בחגים ובימי הולדת, הוא טרח לקשט את הבית. אחר כך דאג לצלם ולתעד את החגיגות המשפחתיות בווידיאו ולשכפל העתקים לכולם.
כיוון שהיה אדם חם ולבבי, יצר שוקי קשרים חברתיים במהירות ומצא שפה משותפת עם הזולת. הוא ידע להכיר בטעויותיו. טוב לב היה, נדיב, אהב לתת ולעזור. אם למשל הלך לקניות בשוק וראה קשיש סוחב סלים כבדים, הוא היה עוצר מונית, משלם עבור הנסיעה ושולח אותו לביתו.
בשנת 1989 התגייס שוקי לצבא ההגנה לישראל ושירת שלוש שנים ביחידת הקשר בפיקוד דרום, בחוליית ביקורת, וארבעה חודשים נוספים בשירות קבע בבסיס צאלים. שוקי היה "מכור" לשירות במדים ולאחר שחרורו מצה"ל התגייס למשטרת ישראל לתפקיד סייר בבית לחם. לאחר מכן שירת במגוון תפקידים - יומנאי, סמב"צ (סמל מבצעים) ובתפקידו האחרון, מזכיר אישי בלשכת מפקד המרחב. הוא שירת בנפת יהודה ובמרחב חברון: בבית לחם, בגוש עציון, באפרת ובחברון.
בעת שירותו במשטרה זכה שלוש פעמים בפרס שוטר מצטיין מרחבי ומחוזי. "הנך שוטר אחראי, מסור, אדיב ומנומס," כתב ניצב-משנה אפי ארדיטי, מפקד תא"ז חברון, בתעודת ההצטיינות, "מייצג את משטרת ישראל בצורה יוצאת מן הכלל, הן לגבי אזרחים והן עם גורמי חוץ הבאים במגע עם התחנה. הנך משקיע רבות מזמנך הפרטי לביצוע מטלות נוספות ואף יוזם לעשייה ולגיבוש החברתי ביחידתך. לאור תכונות אלו ואחרות הנך נבחר לשוטר מצטיין לשנת 1998 ביחידת הסיור בתחנת חברון". ובתעודת הצטיינות שניתנה לו ביוני 2009 על ידי ניצב משנה אבשלום פלד, ממ"ר (מפקד מרחב) חברון, נכתב: "מלוא הערכתי נתונה לך על שירות איכותי והישגי ועל תרומתך להשגת יעדי המרחב ומשטרת ישראל".
יוסף האב העיד כי בנו, שעבד שש-עשרה שנים במשטרת חברון למרות הסיכון הרב הכרוך בעבודה, "חש שליחות ואהב בכל לבו את המשטרה, זה היה בנשמה שלו. הוא אף פעם לא פחד מהשירות בדרום הר חברון, אבל אנחנו דאגנו והוא תמיד היה מרגיע אותנו ואומר לנו שאין מה לדאוג". במלאות שלושים למת הבן אמר יוסף: "מדי פעם ביקשנו ממך לעבור קרוב על מנת לחסוך את הנסיעות ואת הסיכונים שבדרך, אך אתה אמרת לנו שהתחנה בחברון ובמיוחד האנשים שבה, היא לא תחנה רגילה אלא חממה משפחתית, ולכן אתה לא חושב לעזוב אותם. ראינו את זה עליך כל בוקר, איך קמת בשמחה ובמוטיבציה גדולה למקום שירותך, ולא חשבת על ביטחונך האישי. שמענו עליך ממפקדיך בעבר, שהתקדמו בינתיים בתפקידים ובדרגות בכירות, ששמרו איתך על קשר, ושאלו לשלומך ואכן הציעו לך לשרת בקרבתם. אך אתה הודית להם והמשכת להיות קשור לתחנת חברון, באהבה ובמסירות..."
בעת שירותו הצבאי של שי אחיו ביחידת "עורב" של חטיבת "גבעתי", שוקי דאג לו מאוד. הוא היה מסור מאוד למשפחתו ממנה ינק ערכים של אהבת הזולת, סבלנות, נתינה בלי גבולות וכבוד רב להורים. הוא אהב ופינק את האחיינים שלו כאילו היו ילדיו; השתובב ושיחק איתם, קנה להם ממתקים, כרטיסים לימי פעילות של המשטרה, קלטות של שירים, של סרטי ילדים והפתיע אותם. ביום החופשי שלו לקח אותם לגן, ואף הגיע למסיבות הסיום שלהם על מנת לתעדן בצילום.
בחתונת אחיו שי הכיר שוקי את עינב בלום. החברות ביניהם נרקמה מהר מאוד ולאחר כארבעה חודשים הם החליטו להתחתן. שמחת המשפחות הייתה גדולה. הציפייה שיקימו משפחה הייתה רבה. שוקי עתיד היה להינשא לבחירת ליבו ב-20.9.2010. כבר נקבע מקום לטקס החינה, לשבת חתן והוזמן אולם; כל ההכנות נשלמו. שוקי שמח מאוד לקראת החתונה והמשפחה כולה ציפתה לכך בקוצר רוח.
ניסיונותיה של עינב לשכנעו לעבור לתחנת המשטרה בבאר ששבע הבטוחה יותר, לא צלחו, ובכל פעם מחדש היה מרגיע אותה באומרו שהדרך אינה מסוכנת ושהרכב ממוגן ירי.
בני הזוג עמדו לעבור להתגורר יחד וכבר קנו ריהוט לביתם. אך שלושה חודשים לפני מועד החתונה, בדרכו למרחב, הותקף הרכב המשטרתי שבו נסע שוקי, בסמוך לדיר ראזח שבדרום הר חברון, ממארב מתוכנן של מחבלים. שוקי נפגע אנושות מהירי ומת מפצעיו. בתקרית נפצעו שני שוטרים.
רס"מ (רב-סמל מתקדם) יהושע-שוקי סופר נפל בפעילות מבצעית בדרום הר חברון ביום ב' בתמוז תש"ע (14.6.2010), בן שלושים ותשע היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות - מזל, חנה, סיגל ושי.
עשרות קציני משטרה, ובראשם מפכ"ל המשטרה רב-ניצב דודי כהן, נכחו בלוויה.
בשלושים למותו, אמר אביו: "שוקי היקר והאהוב על הכול, מי היה מאמין שכבר חלפו שלושים יום מאז שהלכת ולא שבת הביתה. אנחנו לא מאמינים ולא מעכלים שלא תשוב אלינו יותר. הכול נשאר בחדרך כפי שהשארת ביום שהלכת, ולא שינינו דבר. אנחנו מחכים שכל רגע תיכנס הביתה ונצא מהחלום הרע שאנו שרויים בו. שוקי, חיכינו בקוצר רוח ביחד עם כל המשפחה, הידידים והקרובים על מנת לקחת אותך ואת עינב (שתיבדל לחיים ארוכים) לחופה וקידושין, ליום גדול בחייכם. שתפתחו בחיים חדשים, מאושרים, מלאי תקווה עם עתיד ורוד. אך לצערנו הרב, כדורי המרצחים השפלים קטעו את חלומנו והשאירו אותנו מוכי יגון ושכול לכל ימי חיינו. שוקי, אמרנו לך לא לדאוג מכלום, שכל עוד אימא שלך ואני בחיים אנו נדאג לך ונעמוד לצידך תמיד. קיווינו לפצות אותך על מסיבת הבר-מצווה הצנועה שלך, ורצינו לתת לך את המיטב בחתונה ובביתך החדש... הכרנו היטב את טוב ליבך את נדיבותך ואת יחסך לבני המשפחה, לשכנים, לילדים ולכל הבריות, אך הדברים ששמענו עליך בשבעה ממפקדיך ומעמיתיך רק העצימו את דמותך, את נתינתך ואת האישיות המיוחדת שלך. שמענו איך נהגת באוכלוסייה המקומית, בעמיתיך ובכל אלה שבאו איתך במגע בשירות ובשעות הפנאי..."
ארוסתו עינב ספדה לשוקי בלוויה: "כל מה שאגיד לא יוכל להכיל את מה שהלב מרגיש. תראה את כל האורחים שלנו לחתונה, הם באו היום ללוות אותך בדרכך האחרונה... הלב מתפוצץ, אין בו מקום להכיל כל כך הרבה כאב... מי יתקשר אליי ומי יפנק אותי ולעתים קצת יעצבן. ומי, ריבונו של עולם, יגיד לי שהוא אוהב אותי יותר ממה שהוא אוהב את עצמו... למקרה שלא אמרתי מספיק, אני אוהבת אותך ואמשיך לאהוב תמיד". עינב והוריה המשיכו לשמור על קשר עם יוסף ודליה.
בתפקידו האחרון הוצב שוקי בלשכתו של מפקד מרחב חברון, ניצב-משנה יצחק רחמים. מפקדו נפרד ממנו במילים אלה: "שוקי היקר והאהוב באדם, התעוררנו לבוקר של בשורה על פיגוע ירי על ידי חוליית מחבלים לעבר רכב משטרתי של מרחב חברון שהיה בדרכו לעבודה, וכעת קשה לעמוד ולהספיד אותך. לצערנו, ירי המחבלים המכוון במטרה להרוג הביא למותך... שוקי, הנני מכירך מיום גיוסך למשטרת ישראל בשנת 1995. כל שירותך במרחב חברון היית שותף פעיל ודומיננטי בהתמודדות עם המציאות המורכבת, הסבוכה והמסוכנת באזור יהודה ושומרון. שימשת דוגמה אישית לסובבים אותך בהזדהות עם המרחב, המשימות, היוזמה, החריצות, המוטיבציה הגבוהה, ההשקעה והלויאליות עד אין קץ. הנך אדם ערכי, פעלת וסייעת רבות לכל אדם באשר הוא מתוך מסירות, מאור פנים, שמחת חיים, ואהבת האדם שבך, ולא פלא שהיית אהוד על שוטרי וקציני המרחב, הציבור ופרנסי היישובים ביהודה ושומרון. לצערנו, לא זכינו לשמוח איתך בכניסתך לחופה וקידושין עם ארוסתך עינב, ליום זה חיכינו שנים..."
רב-פקד מאיר אורגנג'י מאגף קהילה ומשטרה במרחב חברון ספד לחברו הקרוב: "שלוש שנים היית סמל מבצעים שלי בחברון. אתה יישמת את הכלל הגדול בתורה 'ואהבת לרעך כמוך'. אתמול התקשרת אליי ושאלת מתי אצא לחופשת פרישה. שאלתי אותך, 'למה אתה שואל?' ואתה אמרת, 'רק רציתי לוודא שלא תשכח את החתונה שלי'".
רב-סמל בכיר אריאל מסילטי הכיר את שוקי בעשור האחרון לחייו וכתב לזכרו: "אנחנו כמשטרת ישראל ומרחב חברון איבדנו חבר יקר, למערכת, חבר לעבודה, חבר למקצוע, חבר לשירים... חבר נאמן... אדם שאוהב את הבריות, עוזר לזולת. והמעלה הגדולה מכול - שלא מוציא לָשוֹן הָרַע ומרכל, אדם שמח וטוב לב. אדם שדואג לכל שוטר ושוטר ובמיוחד לשוטרי הסיור של התחנה כדי שיחזרו מהשטח בשלום... לפני כעשר שנים נפצעתי בפיגוע יחד עם מספר שוטרים... ובתקופה ההיא שוקי היה יושב ביומן ומקבל דיווחים. כאשר הוא שמע על הפיגוע, שוקי היה הראשון שהתקשר אליי לבית החולים 'סורוקה', שאל לשלומי ואמר לי, 'האם אתה רוצה שאודיע למשפחה, לאישה, לילדים?... אני מצטער שלא אוכל להתקשר לשוקי ולהגיד לו 'שוקי, איך אתה מרגיש? הכול בסדר? אתה זקוק לעזרה?'"
שבוע ימים לאחר הפיגוע שבו שוקי נהרג, עצר השב"כ (שירות ביטחון כללי) את חוליית החמאס שעמדה מאחוריו.
השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', הגיע לביקור תנחומים בבית משפחת סופר. למשפחה הגיעו מכתבי תנחומים מרבנים וראשי יישובים בהר חברון, וגם ממשפחות ברחבי הארץ, ששמעו על הפיגוע באמצעי התקשורת. במהלך שנת האבל הראשונה השתתפו בצער המשפחה מאות מנחמים, ובראשם חבריו של שוקי, שוטרי מרחב חברון ומחוז ש"י (שומרון ויהודה), שסעדו וביקרו את בני המשפחה וניסו להקל על כאבם. משטרת ישראל הנציחה את זכרו של שוקי בכתיבת ספר תורה, אשר הוכנס לבית הכנסת של המשטרה בחברון ביוני 2011 בטקס רב רושם ובתהלוכה מאובטחת, ומאז הוא משמש את השוטרים המשרתים במקום.
בסופה של שנת האבל על מותו של שוקי, כתבה עינב: "כל כך הרבה רגשות הרגשתי השנה, כאב ואובדן קשה מנשוא - אובדנו של חבר, של שותף לסודות, אובדנה של התממשות האהבה, אובדן של בן זוג, אובדנם של חיים שלמים שעוד חיכו לנו יחד. החתונה, בית משלנו, הקמת משפחה. הכול כמעט היה לנו, כמעט!... להמשיך לחיות בלעדיך, לצידו של הכאב, לצידם של הגעגועים העצומים, לצידם של הזיכרונות על מה שהיית ומי שהיית... לא להתייאש, לא לאבד תקווה, להמשיך קדימה בכל הכוח ותמיד לראות את אהבתך, את החיוך שלך ואת שתי גומות החן שהפכו לסימן ההיכר שלך, את כוח הנתינה, את שמחת החיים שהייתה לך - לראות אותך ואת חיי מול עיניי ולהמשיך ללכת..." ועוד כתבה: "הייתה לי זכות יחידים לפגוש אדם כמו שוקי ולהיות בת הזוג שלו. אדם שכמוהו לא פוגשים בכל יום. גבר שיודע אהבה ונתינה מהי, מנומס, נעים הליכות, צנוע, ישר... שוקי כל כך אהב את עבודתו עד שהייתה לו לבית שני. הוא שימש דוגמת מופת לחבריו השוטרים וביצע את תפקידו בהצטיינות יתרה".
על מצבתו נחקק ציטוט ממילותיה של חמוטל בן זאב לשירו של בעז שרעבי: "'לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב' / בן יקר ואהוב, זכרך בלבנו לעד".