קורות חיים
בן רחלית ושמואל אליסף. נולד ביום א' בתמוז תשמ"ה (20.6.1985) בירושלים. ילד שני להוריו, אח של אחיה, אפרת, חגי, איתי ואיתמר.
בעל לתמר ואב לאבישג, רוני ואסף.
ישי גדל בשכונת הר נוף בירושלים. למד בבית ספר ממלכתי-דתי תורני "הר נוף" ובכיתה ז' עבר לחטיבת הביניים "נעם". תלמיד מוכשר אשר הצליח מאוד בלימודיו. בכיתה ט' החל ללמוד במחזור השני של הישיבה התיכונית של "מכון לב" בירושלים שיועד לתלמידים מצטיינים. סיים את לימודיו עם בגרות מלאה מוגברת בטכנולוגיה, פיזיקה ומתמטיקה. הלימודים ב״מכון לב״ היו עבורו כר נרחב ללמידה ולפיתוח חשיבה. ערכי החינוך והכלים הלימודיים אותם רכש בשנות התיכון, המשיכו איתו גם בתחנות חייו הבאות.
מגיל צעיר הצטרף כחניך לתנועת הנוער "עזרא", ובשנות התיכון הדריך במסגרת תנועת "בני עקיבא" במרכז קליטה במבשרת ציון. בתקופה זו הכיר את תמר, שותפתו לצוות ההדרכה שהייתה לשותפתו לחיים.
סיפר אחיו הבכור, אחיה: "עשינו המון דברים ביחד, חלקנו חדר, האזנו לאותה מוזיקה (אהבנו משינה ואתניקס בעיקר)... זכורים לי הטיולים והחופשות המשפחתיות, משחקי הכדורסל במרפסת ונפילות הכדור לרחוב, הטיול לארצות הברית וכמובן ניקיונות ומטלות הבית – אין כמעט חוויית ילדות שלא חוויתי איתו". תכונותיו המיוחדות, כתב אחיו, כללו את האומץ הניכר וחוסר הפחד (למשל במצנח רחיפה), השובבות הרבה, ובעיקר – חדות המחשבה, החוכמה והסקרנות ללמוד ולהכיר דברים חדשים.
היה ילד חברותי, הִרבה לשחק עם חבריו ולא פעם, סיפרה אימו, היא נדרשה לקרוא לו כדי שיעלה הביתה בהגיע הערב. אנרגטי ומלא שמחת חיים, אהב לטפס על עצים, לנסוע באופניים למרחקים ולא חשש מאתגרים. חוש ההומור המשובח שלו בלט מילדותו, אהב מעשי שובבות ולדברי הוריו היה, "שובב עם טעם, אי אפשר היה לכעוס על מעשי המשובה שלו".
ישי צבר חברים רבים בתחנות חייו, בהם החברים מתנועת הנוער, מבית הספר ועוד. עם החברים מהילדות שמר על קשר הדוק כל חייו.
בסיום לימודי התיכון למד שנה וחצי במכינה הקדם-צבאית "בני דוד"' בעֵלי. בלט כתלמיד רציני ומשקיע, במקביל התמיד בהכנה לשירות ובאימונים לקראת הגיוס לצה"ל.
ביום 23.3.2005 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת הצנחנים, בגדוד 101. בסיום מסלול הלוחם המשיך לקורס מפקדי כיתה (מ"כים) ושירת כמפקד כיתה במחלקת צלפים. בקיץ 2006 השתתף במלחמת לבנון השנייה, בין היתר לחם בקרב בבינת ג׳בל, חוויה שליוותה אותו בהמשך חייו.
בשנת 2008 השתחרר בתום שירותו הסדיר, וביום השחרור התארס לזוגתו תמר. אחרי כחצי שנה הם נישאו, תחילה התגוררו בירושלים ולאחר שמונה שנים קבעו את ביתם ביישוב אפרת שבגוש עציון. ישי היה בן זוג אוהב וביתי, ידע לשדר במבט את אהבתו לתמר. בני הזוג חלקו אהבה פשוטה ותמה, ניהלו אורח חיים שליו ושקט אחד לצד השני בידיעה שלא זקוקים להמון מעבר לקיים ביניהם.
יחד, בדרך זו, הקימו בני הזוג משפחה. נולדו להם שלושה ילדים – אבישג, רוני ואסף. ישי היה אב מאוד מעורב בחיי ילדיו. הקדיש יום קבוע בו יצא מוקדם מהעבודה כדי להיות איתם בשעות אחר הצהריים, אהב לשחק ולהשתולל עם הילדים, ביקרו יחד בספרייה ובערב קראו סיפורים לפני השינה. גם בימים בהם חזר בשעות מאוחרות לא ויתר על עוד משחק קצר או השתובבות איתם, בהגיעו הביתה בן-רגע הפך הכלכלן הדייקן לילד שובב.
המשפחה אהבה לטייל בארץ. בטיולים לימדו את הילדים על הסביבה ועל המקומות בהם ביקרו. ישי שפע ידע רב על כל מקום ואתר, בכל מקום בו עברו תיאר תופעות טבע, סיפורי מורשת, היסטוריה ונוף.
בשעות הפנאי למד, האזין לפודקאסטים (הסכתים) ברשת במגוון נושאים. כן אהב לשחק כדורסל, והשתתף בנבחרת המשרד בו עבד במסגרת הליגה למקומות עבודה.
ישי היה איש משפחה וחבר נאמן. ניחן בשקט ובצניעות, לא אהב לבלוט באירועים והעדיף שיחות של אחד על אחד, ומי שנפגש איתו התרשם ונהנה משיחה מרתקת. סיפר אברהם, בן משפחה: "היה בו שקט פנימי שקשה להסביר אותו, הוא תמיד היה רגוע ושליו. גם אם היו מקרים שאמורים/צריכים להוציא כל אדם מהדעת, תמיד ראית אותו שליו, שלווה ורוגע היו חלק בלתי נפרד מדמותו. ישי היה חכם וצנוע. לא אהב להתרברב, לא להרשים אף אחד, אלא פעל בצניעות לו ולביתו. לא שמעתי אותו מעולם מתגאה בעצמו... במה שנגע הוא הצליח״.
גם במשפחת גרוס, משפחתה של תמר, הפך ישי לחלק טבעי מהבית. את השקט הטבעי שלו נהג לקטוע בהערה חדה ושנונה, בסיפור מהעבודה או בוויכוח דעתני וכך הפך לחלק מההווי המשפחתי, וראו בו כאח לכל דבר.
ישי למד מינהל עסקים וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. תוך כדי לימודיו עבד בבנק "מזרחי טפחות" (בתחום המשכנתאות). בהמשך עבד ככלכלן ברשות ההגבלים העסקיים (רשות התחרות) ואחר כך באגף אסטרטגיה ותכנון מדיניות במשרד הכלכלה. במקביל לעבודתו השלים תואר שני בכלכלה באוניברסיטת בר-אילן. ואף המשיך ללימודי תואר שני נוסף במינהל עסקים באוניברסיטה העברית, אותו לא זכה לסיים.
במשרד הכלכלה בלט כעובד חריף וחכם, שקט וצנוע, בעל מוסריות גבוהה ולב ענק. סיפר השר הממונה עליו, אלי כהן: "ישי עסק באחד מהיעדים החשובים של המשרד: הפחתת יוקר המחיה ובמקביל הגברת פריון במסחר ושירותים וקידום התעשייה... עשה זאת בהתלהבות, מסירות ומקצועיות מתוך אמונה שצריך לסייע לעם ישראל".
מיכל, סמנכ״לית אסטרטגיה ותכנון מדיניות סיפרה על ישי: ״מאגר בלתי נדלה של איכויות. בכל פעם נחשפו בפנינו עוד ועוד מהתכונות הטמירות שלו: הערכים, האינטליגנציה, השקט, המסירות, היושר, המוסר, אך מעל לכול - טוב הלב והאנושיות״.
נסיה שעבדה איתו סיפרה: "זכיתי להכיר אדם משכמו ומעלה, איש עשייה, כלכלן מוכשר ביותר. עניו וצנוע, עם חוש הומור מיוחד וקסום. מצאתי את עצמי מתייעצת איתך בכל הנושאים הקשורים לאגף, תמיד ידעת לתת לי את העצה הטובה ביותר".
במילואים שירת בחטיבת הבקעה. הוא אהב לצאת למילואים, לפגוש את החברים ומילא באחריות את המשימות שהוטלו עליו. סיפר מפקדו, סגן-אלוף קובי: "הצטרפותו של ישי, על סל הערכים, המקצועיות והניסיון הקרבי המשמעותי שרכש במהלך שירותו, הייתה נכס שלא יסולא בפז לגדוד ולפלוגה... במהלך השנים למדנו להכירו ולהוקיר את תכונותיו המיוחדות: נועם הליכותיו, הצניעות ודרך הארץ, חדוות העשייה, השקט והשלווה שהשרה סביבו ויכולת הראייה הנבונה והמפוכחת. ישי עשה את כל שביכולתו לסייע לחבריו. ידע להגיד מילה טובה אך גם ביקורת עניינית כאשר נדרש, והכול במתינות ומתוך שיקול דעת".
דוד, מפקדו הישיר של ישי, סיפר עליו: ״ידעתי שאני יכול לסמוך עליך, הראש הבלתי מעורער של הצוות, שתגיעו למקום הנכון, שתעשו את זה מהר וביעילות, שתדעו בדיוק מתי לדווח ולפעול. היית מקצוען אמיתי, לא אחד כזה שצריך לעשות הרבה רוח ודיבורים... היית מדויק, חד, יעיל וממושמע, תמיד פועל בדרך הטובה ביותר. זורק תובנות מלאות חוכמת חיים תוך כדי״.
ביום רביעי 30.1.2019, ביום סיום חודש של שירות מילואים, נסע להזדכות על הציוד היחידתי. כשעבר בדרום הר חברון אירעה תאונת דרכים והוא נהרג.
רב-סמל מתקדם ישי ריבלין נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד בשבט תשע"ט (30.1.2019). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אישה, שתי בנות ובן, הורים וחמישה אחים ואחיות.
ביום השנה לנפילתו סיפרה אימו על השנה שחלפה: "בשעות הראשונות שבהן אני נאלצת לבשר ולהדוף ולבשר שוב ולהכיל את כל המטלפנים, הידיעה וההבנה מחלחלים לגופי ולתודעתי במיוחד בזמן הפרידה כשאני נוגעת בפניו הקרות ונזכרת בחומו ברגע הולדתו. ובימי השבעה כשכולם עוטפים אותי ודואגים לשלומי, ואז אני גם מתחילה להבין את תפקידי כחמה, כרעיה, כאימא, כבת וכחברה, ולהתגעגע לרגעים המתוקים והנעימים שהיו לי איתו...
עברו להם 365 ימים כשבכל פעם שהילדים עומדים ומסתכלים על מסך התמונות הדיגיטליות אני מתכווצת ומרגישה את הגעגועים. 365 ימים של געגועים לחיוך המתוק ולמשפטים השנונים, לשיחת הטלפון השבועית שלו ולפטפוטים על דא ועל הא וגם על שיחות העומק בנושאים שונים שהיה בקיא בהם ואני לא הבנתי כמעט כלום ובסבלנות הרבה ניסה להסביר לי שוב ושוב, ולימי שישי לפני שבת כשתמר והילדים באים ואין מי שיכין תה לתמר וקפה בספל הירוק ועל אותם רגעים קטנים של קפה של בוקר שבת כשרק הוא ואני במטבח ביחד עם הילדים הקטנים שהתעוררו לפני כולם.
365 ימים של מערבולות רגשיות בין עצב לשמחה, ובעיקר המחשבה שברגעי השמחה הקרבים ישי איננו איתנו".
ספד אחיו חגי: "יש לי אח שהייתי גאה בו, גאה שהוא אח שלי ואני אח שלו. אח מתוק, אח שכולם העריכו. אח שכל כך שמחתי שפעם אמרו שאנחנו דומים, איכשהו. ישי החכם, המוכשר, שיודע תמיד הכול בכל הנושאים, שיודע לעזור ולייעץ, לפנות זמן, שיודע להסתכל על הדברים בצורה עמוקה ויודע לתת הערה שנונה כשמתאים".
ספד הגיס חגי: "האבֶל שלי הוא אבל קצת אחר, האבל שלי הוא אבל חסר הגדרה. אני לא אח ולא חבר, אני לא אישה ולא בן, אני אפילו לא בן דוד או אחיין. אני גיס, אח של אשתך. אבל האבל נטול ההגדרה הזה הוא אבל אמיתי.
החיסרון שלך מורגש בכל מקום ובכל זמן... אני פשוט לא מצליח להגדיר את החיסרון הזה, את העצב הזה שהשתלט לי על החיים. אז אומנם אין לי הגדרה רשמית, אבל אתה גיס יקר היית לי אח וחבר, והכי קרוב שאפשר".
במשרד הכלכלה נחנך חדר ישיבות על שם ישי. משפחתו תרמה לעילוי נשמתו פרוכת לבית הכנסת שבו הוא התפלל מגיל צעיר, וזו הוכנסה למקום ביום ההולדת שלו.
ישי מונצח ב"שביל הגבורה" ביישוב מגוריו אפרת, ובאתר המועצה האזורית הר חברון.