קורות חיים
בערב ראש השנה תש"מ נולדה הוריה בירושלים. הוריה - מתוך המזמור אותו אומרים באותם ימים "לדוד ה' אורי וישעי... הורני ה' דרכך".
בי"ד כסלו תש"ס, ה-23 בנובמבר 1999, ארעה תאונה קטלנית בדרום הר חברון. בתאונה זו נהרגו הוריה הגר-לאו, מורה חיילת במסלול פנימיות יום ומדריכה בקורס מורות חיילות נח"ל, וארוסה מזה לילה אחד, מיכאל אונא.
הוריה יצאה מוקדם בבוקר מביתה כדי לחזור לחניכותיה שחיכו לה בכפר עציון על מנת לנסוע יחד לפעילות בבית השיטה. פעילות אליה לא הגיעה.
הוריה למדה בבית הספר היסודי בסוסיא ומשם המשיכה בלימודיה התיכוניים באולפנא בקרית ארבע. מעולם לא קיבלה את הנעשה סביבה בשוויון נפש, תמיד בדקה כל דבר, וכשהרגישה צורך להגיב עשתה זאת במלוא האחריות.
לקראת סוף התיכון החליטה להתגייס לצה"ל ולהשתלב במסגרת כלל התפקידים המוצעים לחיילות עם גיוסן. תחילה פנתה לקורס מש"קיות הוראה במחווה אלון ולאחר שהבינה שהתפקיד אינו זה בו רצתה, פנתה למסלול מורות חיילות ושירתה במסלול פנימיות יום בשדרות במשך שנה.
אולי לראשונה בחייה פגשה ישראל אחרת וקשת יום, התמודדות עם בעיות במשפחה ובעיות כלכליות. הוריה היתה קשורה מאוד הן לילדים והן לצוות המטפלות איתן עבדה ומילאה את תפקידה בהצלחה רבה. בתום השנה הראשונה התבקשה לשמש כמדריכה בקורס מורות חיילות נח"ל שהתקיים בכפר עציון. עד לפתיחת הקורס עמלה בפיתוח הספריה והמרכז הלימודי ברמות שפירא. בקורס הספיקה להדריך פחות משבועיים אך יצרה קשרי ידידות עם שאר המדריכות ופעמים רבות יצא להן לדבר על נושאים מהותיים כמו היחס לדת, לצבא, חינוך וארץ ישראל.
הוריה היתה מלאת אור ושמחת חיים, אכפתית מאוד, רצינית ונאמנה לעקרונותיה, תכונות שבלטו ביחס לחניכותיה בקורס. הוריה ומיכאל התארסו לאחר קשר מיוחד בין השניים שהחל מאז למד מיכאל במכינה הקדם צבאית ביתיר. האירוסין נערכו בבית המשפחה ביום ב' בערב. להוריה היה ברור שבבוקר מוקדם היא חוזרת לחניכותיה החיילות ומיכאל הבטיח לקחת אותה לכפר עציון. התאונה ארעה בדרך, דרומית לחברון. הוריה נקברה בבית העלמין בסוסיה. על סלע המצבה כתבנו: "וארשתיך לי לעולם... וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'...". ונשארנו בלעדיה, ההורים, ארבעת האחים: בצלאל, אביה, יהודה ובניה ושלש אחיות: חרות, עַיָנה וכרמי.