רינה דידובסקי יחזקאלי ז"ל

קורות חיים

רינה, בת עליזה וציון יחזקאלי, נולדה בירושלים בח' בתשרי תשכ"ב (18.09.1961). אחותם של גדעון, עוזי, רוני וציפי. היא גדלה והתחנכה בירושלים, למדה בבית הספר היסודי "יהודה הלוי" ובתיכון "אוולינה דה רוטשילד" בירושלים.

אחרי ששירתה בצה"ל כמורה חיילת פנתה רינה ללימודים אקדמיים במכללת "בית וגן" בירושלים – תואר ראשון בתנ"ך. כמו כן, הוסמכה להוראה ע"י מכללת אפרתה.

רינה נישאה לחיים דידובסקי, אותו פגשה כששירתה כמורה חיילת בשומרון. שישה ילדים נולדו לבני הזוג: רעות, ישראל, אביעד, שלומית, נעמה וציון.

רינה עבדה כמחנכת בבית הספר הממלכתי-דתי "חברון" בקריית ארבע במשך 17 שנה. כן הייתה פעילה בוועד המורים של בית הספר ובוועדת החינוך של היישוב בית חג"י הסמוך לחברון, בו התגוררה ואשר הייתה ממקימיו. רינה הייתה אשת חינוך במלוא מובן המילה, היא תרמה רבות לפעוטונים, לגנים ולנוער בני עקיבא שביישוב. לעשרות ומאות ילדים היא הייתה אם ואחות.

בבוקר שישי י"א בכסלו תשס"א (08.12.2000) עשתה רינה את דרכה כמדי יום לעבודתה בבית הספר בהסעה המאורגנת למורות. בדרך נורתה לעבר הרכב בו נסעה אש על ידי מחבל ערבי. רינה נרצחה במקום. נהג ההסעה נפצע באירוע זה, ונפטר אף הוא מפצעיו כעבור מספר שעות.

על האירוע דיווח בכאב לכל כלי התקשורת חיים דידובסקי, בעלה של רינה, שמשנת 1993 מפעיל מביתו את סוכנות הידיעות "הקול מהשטח": "הציבור מתבקש להתפלל לעילוי נשמתה של רינה דידובסקי, שנרצחה בפיגוע ירי היום. חיים, מנוי 789 ביפר".

רינה הייתה בת 39 במותה, הותירה אם, אחים ואחות, בעל וששה ילדים. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.

בעלה של רינה, חיים דידובסקי, הסב את שם סוכנות הידיעות שהוא מפעיל וקרא לה על שם רעייתו - "קול רינה".

ביישוב בית חג"י נחנך בחג הסוכות תשס"ב אולם שמחות "קול רינה", על שמה של רינה. בטקס קביעת המזוזה סיפרה אחותה ציפי: "רינה לפי המילון: שירה, זמרה, שמחה, גילה, דיצה וכו'. רינה אחותנו הצעירה עשתה כל ימי חייה הכול בחיוך, באהבה ובשמחה. בנועם הליכות התנהגה. לבקר אבא חולה הקפידה למרות המרחק, להרים טלפון לכל בן משפחה ולאחל מזל טוב ליום ההולדת, להתקשר לדודה שרה כל ערב שבת ולאחל לה שבת שלום. שמחה רבה רינה גרמה לנו שבתוך השנה למותו של אבינו זכרונו לברכה נולד לנו ציון הקטן. רינה, אם את שומעת אותנו, דעי לך שלענבר האחיינית הגדולה שלנו נולדה בת, ונקרא שמה בישראל: תמר-רינה. זאת בעצם התשובה שלנו לעולם, המשכיות השורשים היהודים בארץ ישראל".

בית הספר "חברון", בו לימדה וחינכה רינה, הפיק חוברת להנצחת שמה ובה דברי הספד מחברים, קולגות ובני משפחה. מן הדברים עולה דיוקנה של אישה נפלאה, רחבת לב, חמה ואכפתית, אשת חינוך המסורה לפועלה, לילדים הרבים שעברו תחת חסותה. רינה הייתה אהובה על הכול ושימשה כתף למאות. היא מעולם לא פיתחה איזושהי אוטומטיות כלפי עבודתה, אלא התמידה לבדוק ברגישות ובהתמדת אין קץ כל מקרה לגופו, כיצד ניתן לעזור לאחת וכיצד ניתן להושיע אחרת. מן הדברים: "כזה ייחוד של אדם! קשה לתאר במילים… כל כך הרבה מעלות טובות היו לה: צנועה, נכונה לעזור בכל עת, מפייסת, תומכת, מעודדת – פשוט מלאך".