יפה יפי גליק לנגנטל ז"ל

קורות חיים

יפה (יפי), בת לאה ובן ציון לנגנטל, נולדה בבני ברק בכ"ח בטבת תשכ"ז (09.01.1967). ילדה שלישית במשפחה, אחות של נחום, שמואל וישי.

יפה גדלה בבני ברק. היא למדה בבית ספר ממלכתי-דתי "משואות" והמשיכה לתיכון באולפנת "אמנה" בכפר סבא. בזמן לימודיה הייתה חניכה פעילה בבני עקיבא, שבט צוריאל בבני ברק - השבט הגדול בארץ באותה עת.

לאחר לימודי התיכון עשתה יפה שנת שירות בעמותת "קרן אור" ואחריה פנתה ללימודים במדרשה הטכנולוגית בירושלים. בשנה שבה למדה נישאה לדודי מולודיק והם עברו לגור ברמת גן. יפה עברה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן ברמת גן וסיימה בהצלחה לימודי תואר ראשון בייעוץ חינוכי ובספרות עברית.

ליפה ולדודי נולדו הבן חגי והבת אביטל. במהלך ההיריון עם אביטל חלה דודי במלנומה, הוא נפטר ימים אחדים לפני לידת בתו.

כשנה וחצי אחרי שנתאלמנה נישאה יפה ליהודה גליק. בני הזוג ושני הילדים גרו בעתניאל. בשנים הבאות נולדו ליפה ויהודה ארבעה בנים - נריה דוד, שלמה, הלל ושחר. כששחר הגיע לגיל שלוש החליטו בני הזוג לקחת שתי בנות באומנה. לבית הצטרפו רחל וטניה, והמשפחה הייתה בת עשר נפשות.

מעבר לניהול הבית והמשפחה הגדולה יפה עבדה כיועצת חינוכית ב"אורות עציון" באפרת ובתיכון מקיף ה' בבאר שבע. בהמשך הייתה במשך שנים מנהלת לשכת ראש מועצת הר חברון. אחרי שהשלימה במכללת אשקלון לימודי עבודה סוציאלית, כולל תעודת עובדת סוציאלית, היא שימשה עובדת סוציאלית ברווחה במועצת הר חברון.

על המעבר לעבודה סוציאלית סיפר בעלה יהודה בריאיון לכתבת "מקור ראשון" הודיה כריש חזוני: "יפה הייתה מדברת עם כל אדם חצי שעה, וכל הזמן אמרו לה מסביב 'את לא מנהלת לשכה, את עובדת סוציאלית'. אז אחרי עשר שנים בתפקיד היא באמת עשתה הסבה והלכה ללמוד עבודה סוציאלית. זה היה האופי שלה. כל אדם שהייתה פוגשת, בתוך דקה כבר היה מספר לה את כל צרותיו. אף פעם לא הבנתי איך היא עושה את זה. הייתי יכול לשבת בחתונה שעה שלמה עם אנשים ליד שולחן ולא להחליף איתם מילה. היא הגיעה, ואחרי חמש דקות כבר הייתה שקועה בשיחה עמוקה. היא לא הייתה מחטטת, פשוט לוחצת על הכפתור הנכון והאדם שמולה היה שופך את לבו. היא מאוד אהבה את זה".

בהיותה בת של מורה לספרות, תחביבה העיקרי של יפה היה קריאה. היא בורכה באהבת קריאה אינסופית, בעיקר קראה ביוגרפיות. יפה אהבה להתחבר לצד האנושי שבאדם, ללא קשר מאיזה עולם לקוח הסיפור.

במשך שנים, ובעיקר בשנתיים האחרונות לחייה, עסקה יפה בכתיבת יומנים, כתיבת פרוזה וכתיבת שירה, וכן בצילום. בשנת חייה האחרונה הספיקה לערוך את הספר "רחמים שקופים", ובו צילומים שצילמה וכחמישים שירים שכתבה. הספר יצא לאור בקיץ 2017, אך יפה לא זכתה לראותו שכן ימים אחדים קודם לכן איבדה את הכרתה. בעלה של יפה, יהודה, סיפר על הספר: "יפה עבדה עליו שיר־שיר, תמונה־תמונה. היו כמה אפשרויות לשם לספר. בהתחלה היא כתבה שירים שנגעו לחומש בראשית, וחשבה על 'מתנת בראשית'. אחר כך חשבה על 'משחק מחבואים'. רצתה שם שיבטא הסתר וגילוי. בסוף החליטה על 'רחמים שקופים'. יש פה שיר שכתבה על האשפוז שלי לאחר הפיגוע. היא קוראת לו 'נקבה תסובב'. כמו שכתוב בישעיהו, שדיבר על 'נקבה תסובב גבר' כחלק מהגאולה".

בנוסף לקריאה ולכתיבה יפה עסקה לא מעט בלימוד תורה, בעיקר תורות הקשורות לתורת הנפש, לחסידות ולעולם החיבור בין גוף לנפש. במסגרת זו היא גם עסקה ביוגה ובפילאטיס.

תיארה חברתה של יפה, הרבנית תרצה עולמי: "יפי הייתה אישה מלאת מאור פנים. היה בה טוב לב מיוחד, חוכמת לב ונפש ממקום של ענווה ובינה. תמיד דיברה מלב אל לב. מאוד מתעניינת, מאוד אכפתית. היו לה רגישות גדולה ואמירות חכמות מאוד. יש לי הרבה אמירות שמלוות אותי ביום־יום, שהן אמירות של יפי. למשל, היא אמרה לי על הפסוק 'מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב', שתמיד אנחנו מפרשים שהאיש החפץ חיים צריך לנצור לשונו מרע, כמו שהפסוק ממשיך. והיא אמרה שמי שחפץ חיים צריך 'לראות טוב'. צריך תמיד לראות את הטוב, ומתוך כך תהיה בנו חיות. זה מאוד אפיין אותה. הייתה לה עין טובה ממש מיוחדת".

ביום רביעי 29.10.2014 בערב נכחה יפה באירוע בירושלים, אירוע "ישראל חוזרת להר הבית" במרכז מנחם בגין. בסופו ניסה לנגד עיניה מחבל ערבי לרצוח את בעלה יהודה גליק, ממארגני האירוע, בכניסה לבניין. יהודה נפגע מארבעה כדורים, עבר סדרה ארוכה של ניתוחים והליך שיקומי ואט אט החלים.

יפה, שטיפלה במסירות בבעלה מאז פציעתו, לקתה בהתקף חזק מאוד של פוסט טראומה ומצבה הידרדר עד שביוני 2017 איבדה את הכרתה והוכרה כנכה מאה אחוז.

הכרתה של יפה לא שבה עוד וחצי שנה אחר כך, ביום י"ד בטבת תשע"ח (01.01.2018) היא נפטרה. בת 51 במותה. יפה הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הותירה אחריה בעל ושמונה ילדים, נכדים, אם ושלושה אחים.