טוראי חיים-שמואל הורביץ ז"ל

קורות חיים

בנם של רחל ואורי אליהו. נולד ביום כ' באב תשס"א (9.8.2001) ביישוב פני חבר, שבהר חברון. ילד חמישי במשפחה בת שמונה ילדים, אח צעיר לתמר, עוז, נעמי ועמיחי ואח גדול ליצחק, דרור ורועי.

חיים שמואל גדל ביישוב פני חבר (מוכר גם כ-מעלה חבר). התחנך בבית הספר היסודי בקריית ארבע והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון בישיבה התיכונית "אלוני הבשן" שברמת הגולן.

חייכן ומסביר פנים, בלט ברגישותו הגבוהה לאחר ומילדות פעל לרווחת הזולת ולסיוע לסובביו בכל דבר ועניין. התנהלותו הייתה צנועה וליבו רחב. תיארו אותו אוהביו: "היה לשמואל לב ענק מאחורי התדמית הקשוחה והפאסון. רגישותו עצומה ולו יכולת לראות את החלש והאחר ולעזור מבלי לתת תחושה של עליונות... בעל לב טוב ועדינות". פעמים רבות, כשהלך לקנות אוכל לעצמו דאג גם לזולת - ביקש ממי שידע שאין לו להתלוות אליו, תוך אמירה כי בכך שיבואו הם בעצם יעזרו לו שכן הוא לא רוצה לאכול לבד.

היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא", נהנה להשתתף בפעילויות עם חבריו. בזמנו הפנוי התנדב בעמותת "חברים לרפואה" הפועלת לניתוב והשגת תרופות למיעוטי יכולת, וב"חוות תחיה", חווה טיפולית המשלבת רכיבה על סוסים ביישוב בית יתיר בדרום הר חברון.

איש של אנשים, האמין בטוב שבבני אדם וחשוב היה לו שהאווירה תהיה שמחה ומפרה, ששלווה תשרור בכול.

חובב אוכל ובישול, נהנה מאוד לבשל מטעמים להנאת סובביו. סיפר חברו: "הייתה בך השקעה, ידעת ממש למסור את הנפש על הדברים שחשובים לך. אני לא אשכח את הלילה ההוא שבשעה אחת לפנות בוקר הגעת לחדר נוער והייתה אווירה מדוכדכת והחלטת שאתה מכין שקשוקה לכולם, ואפילו אני שאני הכי פחות זורם, הצלחת לשכנע אותי. נסענו להביא מצרכים ואני זוכר שבדרך אמרת שזאת תהיה השקשוקה הכי טעימה שאני אוכל, וללא ספק צדקת". על טוב ליבו עמד חבר אחר וסיפר כי באחד הלילות, כששב שמואל מעבודתו בדרכו לביתו, עצר בתחנת האוטובוס וחילק מאפים שהיו בידיו לכל החיילים הממתינים בתחנת האוטובוס על מנת לשמחם.

בתום לימודיו התיכוניים, הצטרף שמואל למכינה הקדם-צבאית "תמיר" בקצרין. נהנה עד מאוד מהחוויה במקום, מהלימודים ומחיי החברה. זכה לכינוי חיבה על ידי חבריו - "שמוליק".

ביום 23.3.2020 התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחיל השריון. מסור ומקצועי, ביצע את המשימות בתחום אחריותו בחריצות ובאחריות אופיינית.

טוראי חיים שמואל הורביץ נפל בעת מילוי תפקידו ביום י' בתמוז תש"ף (2.7.2020). בן שמונה-עשרה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות.

ליאורה, חברה, כתבה: "שמוליק, אני זוכרת בחור אנרגטי, פעלתן, מחפש כל הזמן במה לעזור. תמיד עם חיוך, לב זהב ורצון טוב. יהי זכרך ברוך".

כתבו חבריו: "נזכור את החיוך הגדול, את הכוונות הטובות ואת הצחוק המדבק... געגוע הוא כמו חוט המקשר בין לב ללב וכל שהמרחק גדול החוט נמתח וזה כואב. לא נפסיק להתגעגע אלייך".

להנצחת זכרו הוקם ביישוב פני חבר בו גדל מיזם קירוב וחיבור בשם "האוטובוס של שמואל". במקום – מקום מפגש, שיח ואוכל, כדברי המשפחה - מתקיימים שיעורים, סדנאות ולימוד על ערך החיים וקבלת האחר לצד קבוצות שיח בנושאים שונים. על המיזם כתבה נעמי אחותו: "אנו מלאים בהכרת הטוב על כל החסד שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את שמואל לח"י שנים ומתמלאים באמונה להמשיך לחיות ולפעול כדי להוסיף עוד טוב ואור בעולם. הפרויקט יהווה זיכרון למימוש והפצת כל הטוב שהיה בו למען הכלל".