סרן אלחנן מאיר קלמנזון ז"ל

קורות חיים

אלחנן שמע במהלך השבת על אירועי הדרום. הוא נקרא למילואים אך לא נאמר לו היכן להתייצב והוא לא התלבט. לקח את הנשק שהיה ברשותו, מתוקף תפקידו כחבר בכיתת הכוננות בעתניאל, ויחד עם אחיו מנחם ואחיינו איתיאל נסע לעוטף עזה בניסיון להושיט עזרה. צוות חילוץ משפחתי שהשלושה הקימו על דעת עצמם. אלחנן שימש במשך שנים כרבש"ץ היישוב עתניאל, וצבר ניסיון בנושאים מן הסוג הזה

כאשר השלושה הגיעו אל העוטף הם התקשרו מיוזמתם אל אחד המפקדים בשטח, ושאלו היכן יש צורך בעזרה. המפקד במקום לא הבין מאיפה הם הגיעו, אך שמח על העזרה והפנה אותם לקיבוץ בארי שם היה מוקד האירועים.

"כוח קלמנזון" ביקש משימות לבצע, אך בצל הכאוס ששרר לא הייתה פעילות ממוקדת שהתבקשו לעשות. אלחנן גילה מנהיגות, והשלושה נכנסו לרכב צבאי משוריין שהיה נטוש בצדי הדרכים ואיתו נכנסו לקיבוץ שעליו השתלטו מחבלי חמאס.

כשנוכחו במצב הקשה, החלו השלושה בפעולות חילוץ של תושבים. בית אחר בית, הם עברו, חילצו פצועים תחת אש, והעבירו אותם למקום בטוח. נכנסו לבתים והוציאו אנשים שהיו נצורים בתוכם שעות ארוכות. שוב ושוב מצאו תושבים, חילצו אותם וחזרו לקיבוץ תחת מטחי יריות.

אחרי מאות חילוצים ולחימה של 14.5 שעות רצופות, בבית האחרון שביקשו לטהר לאחר שכוחותיהם הפיזיים כבר כלו, מחבל שהמתין בבית ירה באלחנן, ופצע אותו פצעי מוות. מנחם אחיו השיב מכת אש אל המחבל על מנת לחסל אותו, תוך כדי שהוא נפצע מהירי, אך זה לא עזר להציל את אלחנן.

צוות החילוץ המשפחתי של משפחת קלמנזון הציל בדרך זו עשרות, ואולי אף מאות אזרחים וחיילים.

חברו, נפתלי חן כתב: "המסירות שלהם הייתה מופלאה, וצוותים נוספים ניסו להתחקות אחרי היצירתיות, המנהיגות , והראש הגדול של קלמנזון. סביב השעה 10:30 בבוקר אחד המפקדים ראה את אלחנן, נתן לו חיבוק חם וביקש שהוא ישכב לנוח, אחרי לילה שלם של פעילות אינטנסיבית. אלחנן לא הסכים לכך, כיוון שיש עוד מה לעשות ותושבים שצריך לחלץ. הם המשיכו לעבור מבית ולבית, ממשיכים לחלץ עוד ועוד אנשים. הצוות המשפחתי הגיע אל הבית האחרון בבארי שלא טוהר. הם החלו להסתער אל תוך הבית, אלחנן נכנס ראשון כיאה לערכים אותם הנהיג - ונהרג."